פסק-דין בתיק ס"ע 31925-07-10

1.         עסקינן בתביעה, שעניינה תשלום בגין פיצויי פיטורים והלנתם, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, ביגוד והנעלה, "פיצויים בגין עוגמת נפש ותסכול בשל הפרת חוזה העבודה וחובת הנאמנות", סכומים שלא הופרשו לקופת תגמולים ושכר עבודה שלא שולם.

2.         התובע עבד כעובד מנהלה ומנקה בנתבעת, אשר עיקר עיסוקה הינו ניהול והפעלה של בתי ספר, וזאת מחודש 11/06 ואילך. אין חולק כי הנתבעת שילמה לתובע שכר עבודה עד יום 31.8.09.

            במועד מסויים עבר התובע לעבוד תחת מעביד אחר, באותו תפקיד ובאותו מקום. הצדדים

            חלוקים באשר למועד ניתוק יחסי עובד-מעביד ביניהם, באשר לנסיבות סיום יחסים אלה וגם באשר למועד תחילת העבודה תחת המעביד החדש.

טענות התובע

3.         לטענת התובע, עבד הוא בשירות הנתבעת מחודש 11/06 עד סוף חודש 8/09, עת פוטר על ידי הנתבעת ללא כל הודעה מוקדמת, ללא מכתב פיטורים ו/או הודעת פיטורים וללא תשלום פיצויי פיטורים. הדבר נעשה תוך הפרת חוזה העבודה, וגרם לתובע עוגמת נפש.

            הנתבעת לא זכתה במכרז להמשך ניהול בית הספר, ולא הציעה לתובע מקום עבודה חלופי.

בנוסף, הנתבעת לא ערכה לתובע שימוע.

התובע נקלט לעבודה באותו מקום ובאותו תפקיד על ידי רשת "עמל" רק באמצע חודש 10/09, הגם שצוין על ידי רשת "עמל" כי תחילת עבודתו הינה מיום 1.9.09.

הנתבעת מעולם לא שילמה לתובע בעבור ביגוד והנעלה, ולא סיפקה לו בגדי עבודה. הנתבעת החסירה ללא כל זכות שכר עבודה מהתובע, ולא שילמה לו כלל דמי חגים, דמי הבראה ודמי פדיון חופשה.  כמו כן, הנתבעת לא הפרישה כספים כנדרש לקופת גמל.

  טענות הנתבעת

4.         לטענת הנתבעת, התובע כלל לא פוטר מעבודתו, אלא נשאר לעבוד באותו מקום עבודה ובאותו תפקיד בבית הספר המקיף בכסייפה, תחת מעסיק חדש, רשת "עמל", אשר אחראית לכל זכויותיו החל מחודש 9/09.

                        הנתבעת הציעה לתובע לעבור לעבוד באחד מסניפיה במכללת "עתיד" בבאר - שבע או בישוב חורה, אך התובע דחה הצעה זאת והעדיף להמשיך לעבוד באותו מקום עבודה אצל רשת "עמל", שזכתה במכרז. לפיכך, התובע לא פוטר ע"י הנתבעת.

התובע המשיך בעבודתו באותו מקום ברציפות וללא כל הפסקה, תוך שמירה על רצף העסקה; כך שהוא אינו עונה על הדרישות הקבועות בחוק לתשלום פיצויי פיטורים ולפדיון דמי חופשה.

                                                                                                                                           לא היתה כל חובה על הנתבעת לשלם לתובע קצובת ביגוד או לספק לו בגדי עבודה.

            התובע היה עובד במשכורת חודשית, ולפיכך לא היה זכאי לתוספת שכר בגין חגים. התובע היה זכאי כי שכרו החודשי לא יופחת בגין העובדה כי בחודש מסויים חל חג בו לא עבד, והנתבעת אכן נהגה כך, ושילמה לו את שכרו המלא גם בחודש בו חל חג.

לתובע שולם שכרו במלואו בהתאם לדין. בנוסף, לטובת התובע בוצעו הפרשות מלאות לקופת התגמולים.

דמי הבראה שולמו לתובע במלואם מדי חודש בחודשו, כפי שעולה מתלושי השכר של התובע ובהתאם לחוזה העבודה עליו חתומים הצדדים.

לתובע לא נגרמו עוגמת נפש או תסכול, היות והמשיך לעבוד באותו מקום עבודה ובאותו תפקיד תוך שמירת רצף העסקה, וזאת לפי בחירתו.